×
Mikraot Gedolot Tutorial
רמב״ם
פירוש
הערותNotes
E/ע
רמב״ם מעשה הקרבנות י״ברמב״ם
;?!
אָ
(א) המנחות הן מן הקרבנות. והמנחות הבאות בפני עצמן, ואינן באות משום נסכים, מהן מנחת ציבור, ומהן מנחת יחיד. (ב) וכל המנחות סולת חיטים, חוץ ממנחת שוטהא ועומר התנופה שהן מן השעורים: (ג) שלש מנחות לציבור. עומר התנופה, והוא קרב למזבח, כמו שיתבאר. ושתי הלחם שמביאין ביום עצרת, ואלו נקראו מנחה, ואינן קרבין לגבי המזבח, והן חמץ, ועליהן נאמר ״קרבן ראשית תקריבו אותם לי״י ואל המזבח לא יעלו״ (ויקרא ב׳:י״ב). והמנחה השלישית הוא לחם הפנים שעושין בכל שבת, ואינו קרב לגבי המזבח, אלא כולו נאכל לכהנים, כמו שיתבאר (רמב״ם תמידין ומוספין ד׳:ט׳-י״ב): (ד) ותשע מנחות ליחידב, וכולן קרבין למזבח. ואלו הן, א׳ג מנחת חוטא, והיא מנחהד שמקריב העני כשיתחייב חטאת ולא תגיע ידו. ב׳ מנחת שוטה, והיא מנחת הקנאות, שכבר נתפרשו מעשיה. ג׳ המנחה שמקריב כל כהן תחילה כשייכנס לעבודה, שמקריב אותה בידו, והיא הנקראת מנחת חינוך. ד׳ המנחה שמקריב כהן גדול בכל יום, והיא הנקראת חביתין. ה׳ מנחת סולתה, והיא באה בנדר ובנדבהו. ו׳ מנחת המחבת, והיא באה בנדר ובנדבה. ז׳ מנחת המרחשת, והיא באה בנדר ובנדבה. ח׳ מנחת מאפה תנור חלותז, והיא באה בנדר ובנדבה. ט׳ מנחת מאפה תנורח רקיקין, והיא באה בנדר ובנדבה: (ה) כל המנחות הקרבות לגבי המזבח אין כל אחת מהן פחותה מעישרון, ומיעוטו מעכב את כולו. וחמש מנחות הבאות בנדר ונדבה יש לו להתנדב ולנדור מהן כלט שירצה, אפילו אלף עישרון, אבל מנחתי העומר, ומנחת חוטא, ומנחת קנאות, ומנחת חינוך, והחביתין, כל אחת מהן עישרון אחד, לא פחות ולא יתר: (ו) כל המנחות הקרבות לגבי המזבח טעונות הגשה במערב, כנגד חודה של קרן דרומית מערבית, ואינן טעונות תנופה, חוץ ממנחתיא שוטה ועומר התנופה, ששתיהן טעונות תנופה והגשה: (ז) כל המנחות הקרבות לגבי המזבח טעונות שמן ולבונה, לוג שמן לכל עישרון, וקומץ לבונה לכל מנחה, בין שהיתה עישרון אחד בין שהיתה שישים עישרוןיב, שאין מביאין בכלי אחד יתר על שישיםיג, כמו שיתבאר, חוץ ממנחת קנאות ומנחת חוטא, שנאמר ״לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה״ (ויקרא ה׳:י״א): (ח) נתן והקריב, לוקה על השמן בפני עצמו ועל הלבונה בפני עצמה. נתן כלי שיש בו שמן או לבונה על גביה, אינו עובר, ולא פסל. מנחת חינוך והחביתין, מוסיף לכל אחת מהן שמן, כמו שיתבאר: (ט) כל המנחות הקרבות לגבי המזבח נקמצות, מקטיריןיד הקומץ כולו על גבי המזבח, והשאר נאכל לכהנים, חוץ ממנחת זכרי כהונה, שאינה נקמצת, אלא מקטירין אותה כולה, שנאמר ״וכל מנחת כהן״ וכו׳ (ויקרא ו׳:ט״ז), הנהטו למדתהטז שמנחת חינוך, והחביתין, וכהן שהביא מנחת חוטא או מנחת נדבה, כולן נשרפות על גבי המזבח, ואינן נקמצות: (י) הכהנת מנחתה נקמצת כמנחת ישראל, ושיריה נאכלין. (יא) ולדות שנתערבו, והרי כל אחד מהן ספק כהןיז, מנחתם נקמצת כמנחתיח ישראל, ואינה נאכלת כמנחת כהנים. כיצד עושין, הקומץ קרב בפני עצמו, והשירים מתפזרים על בית הדשן: (יב) כל הנשואות לכהנים, בין כהנת בין ישראלית, אין שירי מנחותיהן נאכלין, מפני חלק הבעליט, ואינה כולה לאישים, מפני חלק האשה, אלא הקומץ קרב לעצמו, והשירים מתפזרין על בית הדשן:
הקמיצה בכל מקום בעזרה, ואם קמץ בהיכל כשרה.
(יג) ומקדשיןכ מנחה בכלי שעל גבי קרקע, וקומצין מכלי שעל גבי קרקע, ואין מקדשין הקומץ בכלי שעל גבי קרקע. ומאמתי יותרו השירים באכילה, משיצתכא האור ברוב הקומץ: (יד) כל המנחות הקרבות לגבי המזבח, מצה. וכן שירי המנחות שאוכלין הכהנים, אף על פי שהן מותרין לאכול אותן בכל מאכל ודבשכב, אין אוכלין אותה חמץ, שנאמר ״לא תאפה חמץ חלקם נתתי״ (ויקרא ו׳:י׳), אפילו חלקם לא יחמיצו. ואם החמיץ שיריה, לוקה. והמחמץ אחר המחמץ חייב:
ולוקהכג על כלכד עשייה ועשייה שבה.
(טו) כיצד, לשה חמץכה, או עירבהכו חמץ, או קיטפה חמץ, או אפייה חמץ, לוקה, שנאמר ״לא תעשה חמץ״ (ויקרא ב׳:י״א),⁠כז ״לא תאפה חמץ״, לחייב על כלכח מעשה יחידי שבה. עשייהכט חמץ מתחילה ועד סוף, לוקה על כל מעשה מהן. (טז) הניח שאור על גבי העיסה, והלך וישב לו ונתחמצה מאליה, לוקה, שהנחת שאורל הוא המעשה: (יז) תיבל השירין בקצח או בשומשמין ובכללא תבלין ושמנין, כשרה. מצה היא, אלא שנקראת מצה מתובלת: (יח) המחמץ מנחה פסולה, פטור, שנאמר ״אשר תקריבו לי״י לא תעשה חמץ״ (ויקרא ב׳:י״א), הכשרה לי״ילב, לא הפסולה. חימצה כשהיא כשרה, ויצאת לחוץ, וחזר וחימצה אחר שנפסלה ביציאתה, אינו לוקה. חימצה בראשו של מזבח אינו לוקה, שנאמר ״אשר תקריבו״, וכבר קרבה זו והיא כשרה: (יט) המחמץ לחם הפנים לוקה, שנאמר ״כל המנחה״ (ויקרא ב׳:י״א). אבל מנחת נסכים אין בה מלקות, שאם גיבלה במים, הרי נפסלה קודם שתתחמץלג, ואם גיבלה בשמןלד של נסכים, מי פירות הן, ואינן מחמיצין: (כ) החיטים של מנחות אין לותתין אותן, שמא יחמיצו, שהרי בחוץ לותתין אותן, ואין הכל זריזין לשמרן. אבל מנחת העומר, הואיל והיא של ציבור, לותתין אותה, שהרי הציבור זריזין הן ומשמרין אותה: (כא) כל המנחות הנאפות נלושות בפושרין, ומשמרןלה שלא יחמיצו, הואיל ולישתן ואפייתן בפנים בעזרה, אנשי פנים זריזין הן. (כב) ובמקום שמבשלין קדשי קדשים, שם אופין את המנחותלו, שנאמר ״זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים וכו׳לז אשר יאפו את המנחה״ (יחזקאל מ״ו:כ׳): (כג) כל המנחות טחינתן והרקדתן בחוץ, ולישתן ועריכתן ואפייתן בפנים. וכל מעשיהן כשרים בזר, עד שיבואו לבית הקמיצה. ומחבת ומרחשת היו בעזרה, ושתיהן מכלי השרת, ומקדשין. ותנור של מקדש של מתכת היה:רמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.
הערות
א ד: סוטה. וכן כמה פעמים להלן. אך שם המסכת בכ״י רבנו כבפנים.
ב ד: היחיד. אך לעיל: לציבור.
ג בד׳ לית. וכן כל האותיות הבאות המציינות מספר סידורי, וכבר כתבנו לעיל הל׳ ביאת המקדש ז, ב הערה 11 שהשמטת המספרים עלולה להטעות.
ד ת1: המנחה. וכך ד (גם פ, ק).
ה ת1: הסולת. וכך ד (גם פ, ק).
ו ת1: ונדבה. וכן כ״פ לקמן. וכך ד (גם פ, ק).
ז בד׳ לית. וחסרון הניכר הוא, ע׳ להלן יג, ח, ור׳ ההערה הבאה.
ח בד׳ (גם ק) לית מ׳מאפה׳. וחסרון הניכר הוא, ע׳ במה שצוין בהערה הקודמת.
ט בד׳ (גם פ) נוסף: מה. ואין בכך צורך.
י כך ת1. א: מנחות.
יא כך ת1. א: משתי (צ״ל: משתים מנחת?).
יב ד: עשרונים. אך במשנה מנחות ט, ג בכ״י רבנו כבפנים.
יג בת1 נוסף: עשרון. וכך ד (גם פ, ק).
יד ד: ומקטיר. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.
טו ד: הא. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.
טז ת1: למדת. וכך ד (גם פ, ק).
יז בד׳ (גם פ) לית. וחסרון הניכר הוא.
יח כך ת1. א (מ׳כהן׳): בהם ומנחתם נקמצת.
יט בד׳ נוסף: שאינו אוכל. רצה להסביר, אך היה לו לכתוב: שאינו נאכל.
כ ד: מקדישין. וכן לקמן. אך בגמ׳ מנחות ז. כבפנים.
כא ד: משיצית. וכ״ה לפנינו בגמ׳ מנחות כו:, אך בכי״י וטיקן שם כבפנים.
כב ת1: ובדבש. וכך ד (גם פ). ע׳ לעיל י, יב הערה 6.
כג ת1: ולוקין. וכך ד (גם פ, ק).
כד כך ת1. בא׳ לית, אך בפיהמ״ש מנחות ה, ב מופיעה לשון זו בערבית עם ׳כל׳.
כה כך ת1. א (מ׳לשה׳): לש החמץ.
כו ד: ערכה. ואכן במשנה מנחות ה, ב ובפיהמ״ש שם בכ״י רבנו: עריכתה, עריכה. וכ״ה להלן הל׳ כ״ג. ואולי לשונות מתחלפות הן, ו׳עירבה׳ מלשון הכלי שלשין בו, כמו ׳בצק שבסדקי עריבה׳ (משנה פסחים ג, ב).
כז בת1 נוסף: ונאמר. וכך ד (גם פ, ק).
כח כך ת1, וכ״ה בפיהמ״ש למנחות ה, ב בכ״י רבנו. בא׳ לית.
כט ד: עשה. אך הפועל מתייחס למנחה, כמו כל הפעלים ברישא.
ל ת1: השאור. וכך ד (גם פ, ק).
לא בת1 נוסף: מיני. ד: או בכל מיני. וברור שזאת הכוונה.
לב ד (גם פ): להשם. אך זהו שינוי מלשון הכתוב.
לג כך ת1. א: שיתחמץ.
לד ד: ביין. אך הגיבול שאינו פוסלה הוא בשמן. ובשו״ת ׳נודע ביהודה׳ (קמא, או״ח סי׳ כ״ב) תמה על גירסת ד׳, ולא ידע על גירסת כתבי⁠־היד.
לה כך ת1. א: ומחמצן.
לו כך ת1. א: מנחות.
לז ד (גם ק): את האשם ואת החטאת. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.
E/ע
הערותNotes
(א) הַמְּנָּחוֹת הֵם מִן הַקָּרְבָּנוֹת. וְהַמְּנָחוֹת הַבָּאוֹת בִּפְנֵי עַצְמָן וִאֵינָן בָּאוֹת מִשּׁוּם נְסָכִים. מֵהֶם מִנְחַת צִבּוּר. וּמֵהֶם מִנְחַת יָחִיד: (ב) וְכׇל הַמְּנָחוֹת סֹלֶת חִטִּין חוּץ מִמִּנְחַת סוֹטָה וְעֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁהֵם מִן הַשְּׂעוֹרִים: (ג) שָׁלֹשׁ מְנָחוֹת לַצִּבּוּר. עֹמֶר הַתְּנוּפָה וְהוּא קָרֵב לַמִּזְבֵּחַ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁמְּבִיאִין בְּיוֹם עֲצֶרֶת. וְאֵלּוּ נִקְרְאוּ מִנְחָה וְאֵינָן קְרֵבִין לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְהֵן חָמֵץ. וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (ויקרא ב׳:י״ב) קָרְבַּן רֵאשִׁית תַּקְרִיבוּ אֹתָם לַה׳ וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַעֲלוּ. וְהַמִּנְחָה הַשְּׁלִישִׁית הוּא לֶחֶם הַפָּנִים שֶׁעוֹשִׂין בְּכׇל שַׁבָּת וְאֵינוֹ קָרֵב לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא כֻּלּוֹ נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר: (ד) וְתֵשַׁע מִנְחוֹת הַיָּחִיד וְכֻלָּן קְרֵבִין לַמִּזְבֵּחַ וְאֵלּוּ הֵן. מִנְחַת חוֹטֵא וְהוּא הַמִּנְחָה שֶׁמַּקְרִיב הֶעָנִי כְּשֶׁיִּתְחַיֵּב חַטָּאת וְלֹא תַּגִּיעַ יָדוֹ. מִנְחַת סוֹטָה וְהִיא מִנְחַת הַקְּנָאוֹת שֶׁכְּבָר נִתְפָּרְשׁוּ מַעֲשֶׂיהָ. הַמִּנְחָה שֶׁמַּקְרִיב כׇּל כֹּהֵן תְּחִלָּה כְּשֶׁיִּכָּנֵס לַעֲבוֹדָה שֶׁמַּקְרִיב אוֹתָהּ בְּיָדוֹ וְהִיא הַנִּקְרֵאת מִנְחַת חִנּוּךְ. הַמִּנְחָה שֶׁמַּקְרִיב כֹּהֵן גָּדוֹל בְּכׇל יוֹם וְהִיא הַנִּקְרֵאת חֲבִיתִין. מִנְחַת הַסֹּלֶת וְהִיא בָּאָה בְּנֵדֶר וּנְדָבָה. מִנְחַת הַמַּחֲבַת וְהִיא בָּאָה בְּנֵדֶר וּנְדָבָה. מִנְחַת הַמַּרְחֶשֶׁת וְהִיא בָּאָה בְּנֵדֶר וּנְדָבָה. מִנְחַת מַאֲפֵה תַּנּוּר וְהִיא בָּאָה בְּנֵדֶר וּנְדָבָה. מִנְחַת רְקִיקִין וְהִיא בָּאָה בְּנֵדֶר וּנְדָבָה: (ה) כׇּל הַמְּנָחוֹת הַקְּרֵבוֹת לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ אֵין כׇּל אַחַת מֵהֶן פְּחוּתָה מֵעִשָּׂרוֹן. וּמִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת כֻּלּוֹ. וְחָמֵשׁ מְנָחוֹת הַבָּאוֹת בְּנֵדֶר וּנְדָבָה יֵשׁ לוֹ לְהִתְנַדֵּב וְלִנְדֹּר מֵהֶן כׇּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה אֲפִלּוּ אֶלֶף עִשָּׂרוֹן. אֲבָל מִנְחַת הָעֹמֶר וּמִנְחַת חוֹטֵא וּמִנְחַת קְנָאוֹת וּמִנְחַת חִנּוּךְ וְהַחֲבִיתִין כׇּל אַחַת מֵהֶן עִשָּׂרוֹן אֶחָד לֹא פָּחוֹת וְלֹא יֶתֶר: (ו) כׇּל הַמְּנָחוֹת הַקְּרֵבוֹת לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ טְעוּנוֹת הַגָּשָׁה בַּמַעֲרָב כְּנֶגֶד חֻדָּהּ שֶׁל קֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית. וְאֵינָן טְעוּנוֹת תְּנוּפָה. חוּץ מִמִּנְחַת סוֹטָה וְעֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁשְּׁנֵיהֶן טְעוּנוֹת תְּנוּפָה וְהַגָּשָׁה: (ז) כׇּל הַמְּנָחוֹת הַקְּרֵבוֹת לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ טְעוּנוֹת שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה. לוֹג שֶׁמֶן לְכׇל עִשָּׂרוֹן. וְקֹמֶץ לְבוֹנָה לְכׇל מִנְחָה. בֵּין שֶׁהָיְתָה עִשָּׂרוֹן אֶחָד בֵּין שֶׁהָיְתָה שִׁשִּׁים עֶשְׂרוֹנִים. שֶׁאֵין מְבִיאִין בִּכְלִי אֶחָד יֶתֶר עַל שִׁשִּׁים עִשָּׂרוֹן כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. חוּץ מִמִּנְחַת קְנָאוֹת וּמִנְחַת חוֹטֵא שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה׳:י״א) לֹא יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלֶיהָ לְבֹנָה: (ח) נָתַן וְהִקְרִיב לוֹקֶה עַל הַשֶּׁמֶן בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל הַלְּבוֹנָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. נָתַן כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שֶׁמֶן אוֹ לְבוֹנָה עַל גַּבֶּיהָ אֵינוֹ עוֹבֵר וְלֹא פָּסַל. מִנְחַת חִנּוּךְ וְהַחֲבִיתִין מוֹסִיף לְכׇל אַחַת מֵהֶן שֶׁמֶן כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר: (ט) כׇּל הַמְּנָחוֹת הַקְּרֵבוֹת לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ נִקְמָצוֹת וּמַקְטִיר הַקֹּמֶץ כֻּלּוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים חוּץ מִמִּנְחַת זִכְרֵי כְּהֻנָּה שֶׁאֵינָהּ נִקְמֶצֶת אֶלָּא מַקְטִירִין אוֹתָהּ כֻּלָּהּ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו׳:ט״ז) וְכׇל מִנְחַת כֹּהֵן וְגוֹ׳. הָא לָמַדְתָּ שֶׁמִּנְחַת חִנּוּךְ וְהַחֲבִיתִין וְכֹהֵן שֶׁהֵבִיא מִנְחַת חוֹטֵא אוֹ מִנְחַת נְדָבָה כֻּלָּן נִשְׂרָפוֹת עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְאֵינָן נִקְמָצוֹת: (י) הַכֹּהֶנֶת מִנְחָתָהּ נִקְמֶצֶת כְּמִנְחַת יִשְׂרָאֵל וּשְׁיָרֶיהָ נֶאֱכָלִין: (יא) וְלָדוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ וַהֲרֵי כׇּל אֶחָד מֵהֶן סָפֵק מִנְחָתָם נִקְמֶצֶת כְּמִנְחַת יִשְׂרָאֵל וְאֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת כְּמִנְחַת כֹּהֲנִים. כֵּיצַד עוֹשִׂים. הַקֹּמֶץ קָרֵב בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְהַשְּׁיָרִים מִתְפַּזְּרִין עַל בֵּית הַדֶּשֶׁן: (יב) כׇּל הַנְּשׂוּאוֹת לַכֹּהֲנִים בֵּין כֹּהֶנֶת בֵּין יִשְׂרְאֵלִית אֵין שְׁיָרֵי מִנְחוֹתֵיהֶן נֶאֱכָלִים מִפְּנֵי חֵלֶק הַבַּעַל שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל. וְאֵינָהּ כֻּלָּהּ לָאִשִּׁים מִפְּנֵי חֵלֶק הָאִשָּׁה. אֶלָּא הַקֹּמֶץ קָרֵב לְעַצְמוֹ וְהַשְּׁיָרִים מִתְפַּזְּרִין עַל בֵּית הַדֶּשֶׁן. הַקְּמִיצָה בְּכׇל מָקוֹם בָּעֲזָרָה וְאִם קָמַץ בַּהֵיכָל כְּשֵׁרָה: (יג) וּמְקַדְּשִׁין מִנְחָה בִּכְלִי שֶׁעַל גַּבֵּי קַרְקַע וְקוֹמְצִין מִכְּלִי שֶׁעַל גַּבֵּי קַרְקַע. וְאֵין מַקְדִּישִׁין הַקֹּמֶץ בִּכְלִי שֶׁעַל גַּבֵּי קַרְקַע. וּמֵאֵימָתַי יֻתְּרוּ הַשְּׁיָרִים בַּאֲכִילָה מִשֶּׁיַּצִּית הָאוּר בְּרֹב הַקֹּמֶץ: (יד) כׇּל הַמְּנָחוֹת הַקְּרֵבוֹת לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ מַצָּה. וְכֵן שְׁיָרֵי הַמְּנָחוֹת שֶׁאוֹכְלִין הַכֹּהֲנִים אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מֻתָּרִין לְאָכְלָן בְּכׇל מַאֲכָל וּבִדְבַשׁ אֵין אוֹכְלִין אוֹתָן חָמֵץ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו׳:י׳) לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ חֶלְקָם. אֲפִלּוּ חֶלְקָם לֹא יַחְמִיצוּ. וְאִם הֶחְמִיץ שְׁיָרֶיהָ לוֹקֶה. וְהַמְחַמֵּץ אַחַר הַמְחַמֵּץ חַיָּב. וְלוֹקִין עַל כׇּל עֲשִׂיָּה וַעֲשִׂיָּה שֶׁבָּהּ: (טו) כֵּיצַד. לָשָׁהּ חָמֵץ אוֹ עֲרָכָהּ חָמֵץ אוֹ קְטָפָהּ חָמֵץ אוֹ אֲפָאָהּ חָמֵץ לוֹקֶה. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ב׳:י״א) לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ וְנֶאֱמַר (ויקרא ו׳:י׳) לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ לְחַיֵּב עַל כׇּל מַעֲשֶׂה יְחִידִי שֶׁבָּהּ. עָשָׂה חָמֵץ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף לוֹקֶה עַל כׇּל מַעֲשֶׂה מֵהֶן: (טז) הִנִּיחַ שְׂאוֹר עַל גַּבֵּי הָעִסָּה וְהָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ וְנִתְחַמְּצָה מֵאֵלֶיהָ לוֹקֶה. שֶׁהַנָּחַת הַשְּׂאוֹר הוּא הַמַּעֲשֶׂה: (יז) תִּבֵּל הַשְּׁיָרִים בְּקֶצַח אוֹ בְּשֻׁמְשְׁמִין אוֹ בְּכׇל מִינֵי תַּבְלִין וּשְׁמָנִים כְּשֵׁרָה. מַצָּה הִיא אֶלָּא שֶׁנִּקְרֵאת מַצָּה מְתֻבֶּלֶת: (יח) הַמְחַמֵּץ מִנְחָה פְּסוּלָה פָּטוּר. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ב׳:י״א) אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה׳ לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ. הַכְּשֵׁרָהּ לְהַשֵּׁם לֹא הַפְּסוּלָה. חִמְּצָהּ כְּשֶׁהִיא כְּשֵׁרָה וְיָצָאת לַחוּץ וְחָזַר וְחִמְּצָהּ אַחַר שֶׁנִּפְסְלָה בִּיצִיאָתָהּ אֵינוֹ לוֹקֶה. חִמְּצָהּ בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ אֵינוֹ לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ וּכְבָר קָרְבָה זוֹ וְהִיא כְּשֵׁרָה: (יט) הַמְחַמֵּץ לֶחֶם הַפָּנִים לוֹקֶה. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ב׳:י״א) כׇּל הַמִּנְחָה. אֲבָל מִנְחַת נְסָכִים אֵין בָּהּ מַלְקוֹת שֶׁאִם גִּבְּלָהּ בְּמַיִם הֲרֵי נִפְסְלָה קֹדֶם שֶׁתִּתְחַמֵּץ. וְאִם גִּבְּלָהּ בְּיַיִן שֶׁל נְסָכִים מֵי פֵּרוֹת הֵן וְאֵין מַחְמִיצִין: (כ) הַחִטִּים שֶׁל מְנָחוֹת אֵין לוֹתְתִין אוֹתָן שֶׁמָּא יַחְמִיצוּ שֶׁהֲרֵי בַּחוּץ לוֹתְתִין אוֹתָן וְאֵין הַכֹּל זְרִיזִין לְשָׁמְרָן. אֲבָל מִנְחַת הָעֹמֶר הוֹאִיל וְהִיא שֶׁל צִבּוּר לוֹתְתִין אוֹתָהּ. שֶׁהֲרֵי הַצִּבּוּר זְרִיזִין הֵן וּמְשַׁמְּרִין אוֹתָהּ: (כא) כׇּל הַמְּנָחוֹת הַנֶּאֱפוֹת נִלּוֹשׁוֹת בְּפוֹשְׁרִין וּמְשַׁמְּרָן שֶׁלֹּא יַחְמִיצוּ. הוֹאִיל וְלִישָׁתָן וַאֲפִיָּתָן בִּפְנִים בָּעֲזָרָה אַנְשֵׁי פְּנִים זְרִיזִין הֵן: (כב) וּבְמָקוֹם שֶׁמְּבַשְּׁלִין קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שָׁם אוֹפִין אֶת הַמְּנָחוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מ״ו:כ׳) זֶה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יְבַשְּׁלוּ שָׁם הַכֹּהֲנִים אֶת הָאָשָׁם וְאֶת הַחַטָּאת אֲשֶׁר יֹאפוּ אֶת הַמִּנְחָה וְגוֹ׳: (כג) כׇּל הַמְּנָחוֹת טְחִינָתָן וְהַרְקָדָתָן בַּחוּץ. וְלִישָׁתָן וַעֲרִיכָתָן וַאֲפִיָּתָן בִּפְנִים. וְכׇל מַעֲשֵׂיהֶן כְּשֵׁרִים בְּזָר עַד שֶׁיָּבוֹאוּ לְבֵית הַקְּמִיצָה. וּמַחֲבַת וּמַרְחֶשֶׁת הָיוּ בָּעֲזָרָה. וּשְׁתֵּיהֶם מִכְּלֵי הַשָּׁרֵת וּמְקַדְּשִׁין. וְתַנּוּר שֶׁל מִקְדָּשׁ שֶׁל מַתֶּכֶת הָיָה:מהדורה זמנית של על־התורה המבוססת על מהדורת תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Rambam
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144